אמפתיה וכשל אמפתי – מחשבות על תהליך טיפולי

היינץ קוהוט, אבי גישת העצמי בפסיכואנליזה, הגדיר אמפתיה כ"יכולת לחשוב ולהרגיש את עצמך בתוך עולמו הפנימי של אדם אחר". לעיתים מוסיפים – ובצדק – "כאילו היית הוא". תוספת זו ממחישה את ההבחנה הקריטית בין אמפתיה להזדהות: אמפתיה מתמקדת בחווייתו של האחר, בעוד הזדהות עלולה לערב את חוויותיו האישיות של המתבונן.

לעיתים נדמה שמדובר בעיקרון פשוט, אך בפועל — זוהי תפיסה מורכבת. אין מדובר באירוע שעבר האדם, אלא באופן שבו הוא חווה אותו. החוויה היא אישית, סובייקטיבית, ולפיכך, האתגר האמיתי טמון ביכולת של אדם אחר להניח את עצמו בצד ולשהות בתוך עולמו הרגשי של הזולת.

אמפתיה איננה פעולה חד-פעמית, אלא תהליך דינמי של ניסוי וטעייה. המטפל או האדם האמפתי מעלה השערות עדינות, המנסות לנסח ולשקף את החוויה הפנימית של האדם האחר – מתוך עולמו של האחר, ולא מתוך פרשנות אישית. הצלחתו של התהליך נבחנת בסופו של דבר על ידי האדם שחווה אותו: האם הוא חש שמבינים אותו?

כבר בינקות ניתן לזהות תגובה אמפתית: תינוק רעב שמקבל בקבוק או הנקה בעקבות קריאתו – חווה מענה לצרכיו מתוך הבנה. תינוק במצוקה שמקבל הרגעה – חווה החזקה רגשית שמסייעת לו לשאת את הקושי. כך גם בילדים ומבוגרים הפונים לעזרה ומקבלים מענה שמכוון באמת אל מצוקתם.

קוהוט הבחין בין כשל אמפתי בונה לכשל אמפתי טראומתי. כאשר תינוק בוכה וממתין להזנה למשך זמן סביר, הוא מפתח יכולת לשאת תסכול ולצפות לסיפוק. אולם כאשר ההמתנה נמשכת יתר על המידה – הכשל הופך טראומתי. כך מתעצבת מערכת היחסים של האדם עם צרכיו: האם מותר לו לרצות? האם אפשר לבטא צורך? האם ייענו לו?

קוהוט מציע להבחין בין שני שלבים בתהליך האמפתי: הבנה והסבר. רק לאחר שהתרחשה הבנה עמוקה ואמיתית של עולמו הרגשי של האדם – ניתן להציע הסבר או פרשנות. דילוג על שלב ההבנה מייצר פעמים רבות חוויות של ניכור ואף טראומה. כך, למשל, כאשר ילד כועס והתגובה היחידה שהוא מקבל היא הוראה – בלי שניתן מקום לתחושותיו – הוא חווה את עצמו כלא מובן.

לסיכום, התשובה שאדם מקבל כאשר הוא מבקש שיבינו אותו, נעה על רצף שבין חוויה טראומטית של ניכור ואי-הבנה – לבין חוויה של מובן, שהיא מעין חמצן נפשי. כאשר האדם מרגיש שמבינים אותו באמת, נפתחת האפשרות לשיקום, לריפוי ולהתפתחות. בשלב שאחרי ההבנה, ההסבר משמש כעוגן – מעין "תוכן עניינים" שמאפשר לנפש לארגן את החוויה הרגשית באופן נסבל ובר-עיבוד.