כשל אמפתי ואמפתיה
כשל אמפתי ואמפתיה
היינץ קוהוט הגדיר אמפתיה כ"היכולת לחשוב ולהרגיש עצמך בחיים הפנימיים של אדם אחר" ויש המוסיפים בצדק "כאילו הית האחר" הכוונה בתוספת היא להגדיר את ההבדל הקריטי בין אמפטיה להזדהות. באמפטיה האדם חובר לחווית האחר מתוך חייו של האחר. הענין המרכזי הוא חווית האחר ולא חווית האדם המנסה להבין את חווית האחר וכמובן לא הארוע שהאדם עבר. אני משער שזה נשמע ברור, אך חשוב לי להדגיש שאין משמעות לארוע עצמו אלא לחווית האדם כתוצאה מהארוע. אני מניח שרעיון זה נשמע פשוט אך במציאות הנחת היסוד הזאת מורכבת מאוד.
למה זה מורכב? כיוון שעל האדם האמפטי לשים את עצמו באמת בצד ולהיות לרשות האדם שאת חוויתו הוא מנסה לקלוט. ארוע הוא אוביקטיבי וחוויה היא סובייקטיבית. אמפתיה עובדת בתהליך של ניסוי וטעיה. האדם המנסה לקלוט בתהליך האמפתי מציע הנחות טנטטיביות המנסות לתאר באופן קרוב ככל הניתן את חווית האחר מתוך חווית האחר. אפשר להבין דרך התבוננות זו מהסוף להתחלה - מי קובע אם האמפתיה קרתה? רק האדם כלפיו מופנית האמפתיה.
תינוק הממתין להזנה ומקבל בקבוק או הנקה, מקבל תגובה כתוצאה מההבנה האמפתית לצורך שלו בהזנה. תינוק שנמצא במתח ומקבל הרגעה, מקבל תגובה מרגיעה כתוצאה מהבנה אמפתית של הוריו. ילד או מבוגר הפונים לעזרה ומקבלים תגובה העוזרת להם, בעצם קיבלו עזרה דרך התהליך האמפתי שסיע לאדם שעוזר להם להבין אותם ולתת תגובה הולמת לצרכיהם.
קוהוט מתאר את ההבדל בין כשל אמפתי אופטימלי לכשל אמפתי טראומתי. כאשר התינוק בוכה ומחכה כמה רגעים לבקבוק נבנית בתוכו היכולת להמתין. כל עוד ההמתנה לא הפכה לארוכה מדי. משך ההמתנה והיכולת לשאת אותה הוא מה שהופך כשל בונה לכשל טראומתי. התינוק הבוכה מחכה בצדק להזנה, הוא לומד את הקשרים צורך-לבקש-לקבל. על הקשר הזה נעה הנפש לאורך כל החיים. אפשר לראות את המנעד עליו נע האדם בקשר זה ועל מערכת היחסים של האדם עם צרכיו.
קוהוט מתאר שני שלבים - הבנה והסבר. שוב בתיאוריה נשמע מאוד הגיוני אך במציאות מורכב. הבנה צריכה להתבסס לפני ההסבר. קודם אנחנו מבינים את חווית האדם ורק לאחר מכן יכולים לתת הסבר. תהליך ההבנה הוא תהליך מורכב גם מבחינת הקוגניציה השכל וגם רגשית. הרבה מהכשלים הטראומתים נוצרים כתוצאה מדילוג על שלב ההבנה. הילד שכועס שאומרים לו מה לעשות אך לא מבינים אותו זאת דוגמה ברורה לדילוג על שלב ההבנה.
לסיכום, אפשר להגיד כי האדם המבקש שיבינו אותו יכול לקבל תגובה הנעה על מנעד בין אי הבנה טראומטית המובילה לשברים בנפש ובקצה השני יכול לקבל חוויה של היותו מובן. להיות מובן משמעו לקבל חמצן נפשי המאפשר לאדם לחיות, להרפא ולהתפתח. באופן אופטימלי לאחר שלב ההבנה מגיע שלב ההסבר שנותן כמו אינדקס או תוכן עניינים המקל מאוד על הנפש להחזיק את החוויה הרגשית המורכבת.