כשל אמפתי ואמפתיה

כשל אמפתי ואמפתיה

לאורך חייו חווה כל אדם כשלים אמפתים. כבר כתינוק הממתין לבקבוק אשר לא מגיע בדיוק ברגע בו הוא מרגיש רעב. אימא או אבא מגלים שהתינוק רעב דרך זה שהוא בוכה, הם אינם מגלים שהתינוק רעב דרך זה שהם רעבים. זה יחסית ברור שאם התינוק יקבל מזון כשאימא רעבה או לא יקבל מזון כשאבא שבע אנחנו מדברים על כשל אמפטי חמור. 

ישנם כשלים אמפטים פחות חמורים שקורים לכל אדם. כמו לדוגמה, כשאדם מספר על כך שקשה לו בעבודה ובראשו של האדם האחר עוברת המחשבה "טוב שיגיד תודה שיש לו עבודה" זאת בעצם הקשבה לא אמפתית. כי ההקשבה מושפעת מחוסר הפניות של האדם המקשיב והעיסוק שלו בקשייו הוא. מה מרגיש האדם שמקשיבים לו באופן הזה? הוא מרגיש נבגד בקיצון, מבוייש או מתוסכל בשגרה. אם אדם מספר על קושי שלי והאדם שמקשיב לו חושב על הקושי שלו ועונה מתוך "ניסיון חייו" הוא חושב ששנייהם אותו אדם. והם כמובן לא. 

הקשבה אמפתית היא אינה פעולה רצונית. היא תוצר של עיבוד אזורי הנפש של האדם המקשיב. ככל שאזורי הנפש של האדם המקשיב יהיו מעובדים הם לא יוסיפו רעשים לתוך ההקשבה. כשדני מספר לשירה על הקושי שלו בעבודה. אם שירה חייה בשלום עם הקשר שירה-עבודה, יהיה לה קל יותר להקשיב לדני ממקום פנוי ולא ממקום של דני-עבודה-שירה. ובעצם הקשר של דני עם מקום עבודתו לא מהווה לשירה טריגר, מראה או השוואה או בכלל מעסיק אותה מחוץ לקיום של דני-עבודה. הרי זה ברור שאם שירה פוטרה יום לפני מעבודתה ודני מתאר שקיבל העלאה קטנה ממה שציפה. האינסטינקט של שירה יהיה לכך שהיא לא היתה רוצה להיות מפוטרת. הרצון של דני הוא שיבינו אותו שהוא התאכזב מכך שלא מעריכים אותו כפי שהוא ציפה, מה שעבורו משתקף בהעלאה קטנה. דני עסוק בשאלה של ציפיות, אכזבות וערך. שירה עסוקה באבדן, אין וחרדה. אם שירה מעובדת בנוגע ליכולת שלה להחזיק עבודה ושרשרת האסוציאציות שלה היא קצרה ולא ארוכה כך שמפיטורים עבודה היא עוברת אל יותם בכיתה א שלא רצה להיות בן זוג שלה והמסקנה "אני מרגישה דחויה בכל מקום".(חשוב להדגיש שבעת הטיפול אנחנו מעודדים שרשראות אסוציאציות ארוכות בכדי לעשות עבודת עיבוד ופינוי משאבים) אלא בוצע תהליך של עיבוד של כל אסוציאציה מוקדמת לדחייה ושירה מרגישה כעת שאין סיבה שידחו אותה ממקום עבודתה היא תוכל להתנגד לפיטורים או לנסות להבין אותם כחלק מסגירת המחלקה שלה לדוגמה. וגם כשדני ידבר על ההעלאה שלו. שרשרת האסוציאציות של שירה תתמקד בעיקר באסוציאציות בהקשר של דני ובפרט בהקשר דני-עבודה. 

 

אתן דוגמה, (חשוב לציין, הדוגמאות אינן קשורות באופן ישיר לאחד מהמטופלים שלי, קרן הינה דמות מומצאת לחלוטין).

קרן (שם מומצא) סובלת מדיכאון ומדאיגה את הוריה ואת החברים. היא קרובה לליבם וכואב להם לראות שהיא סובלת, הם מנסים לעשות ככל יכותם בכדי לעזור לה. הם מנסים לעודד במשפטים כמו "את חכמה", "את יפה", "איך בחורה מוצלחת כמוך יכולה להיות בדיכאון", או  "את חייבת לצאת לבלות","את יכולה לצאת מזה, צאי מזה!".

 

אם ניקח את האמפתיה אל ההורים או החברים נבין שהם בבהלה ובחרדה לראות את ילדתם,חברתם נבולה. המחשבות על כדור השלג שעלול להתפתח ומחשבות האימה שמציפות כתוצאה מהרצף האסוציטיבי. מעוררת בהלה ומתח אותו קשה לשאת לעיתים. כתגובה למתח האינסטינקט הוא לשכך את המתח. הגוף רוצה להגיע לרגיעה. ככל שעוצמת המתח גבוהה יותר כך היכולת להיות בהקשבה אמפתית נפגע. 

כתוצאה מהמתח הקשבת ההורים או החברים למה שבפועל עובר על קרן נפגעת. קרן יכולה לתאר שהיא מרגישה לא חכמה, לא מסוגלת ולא מרגישה אהבה כלפי עצמה, מה שמגביר את תחושת הלבד ומעצים את חווית הדיכאון. כעת, מעבר לכך שהיא מרגישה רע, היא עלולה להרגיש גם לא מובנת אם הסביבה לא תצליח להבין אותה. או עלולה לקבל מסר כי מישהו אחר במקומה לא היה מרגיש כך ויש בה משהו חריג ומדאיג עוד יותר. כשאנחנו מרגישים חריגים אנחנו לרוב ננעל יותר כיוון שלא נרצה שיראו את החריגות שלנו. מה שמשאיר את קרן מאוד לבד.

השאלה הנשאלת היא אם לא נגיד משפטים תומכים ולא נעודד לפעולה, אז מה כן?

עצם השאלה והיכולת לשהות בתוך הקושי זאת נקודת מוצא טובה יותר.

פתרון החידה נמצא אצל קרן, הרמזים לפתרון החידה הם הקשבה אמפתית פנויה.